כשמסתכלים מהצד על ההתנהלות שלנו לאורך החיים, אפשר להגיד שיש לנו שתי דמויות דומיננטיות בראש שמנהלות לנו את החיים.
דמות אחת היא של טיפוס שמרן.
כזה שמחפש את הביטחון והיציבות, את המוכר והידוע, את ההכנסה הקבועה, בית בלי חובות, הרגלים קבועים, זה "שיודע" מה צריך וכו.
ממש לידו, יש לנו את הדמות של היזם. זה שעושה את השינויים שלנו בחיים, מעיז, מתעניין בדברים חדשים, מתנסה, מתגבר על פחדים וקשיים למרות ההתנגדות של השמרן. כדי לחיות טוב, באיזון ולתת מענה לכל הצרכים שלנו אנחנו חייבים את שניהם, אבל לא תמיד הם מסתדרים טוב ביחד.
בעיקר בתקופות של שינויים, אז מתחיל הקונפליקט ביניהם כי כל אחד מושך לכיוון שלו.
אצל רובנו השמרן הוא המנהל של הבית, הוא מכתיב את הקצב, את רוח ההתנהלות שלנו - אנחנו רגילים לבדוק קודם כל אם דברים מרגישים לנו בטוח ונוח, ולא בהכרח אם הם נכונים ומתאימים לנו.
היום כשהמציאות מתנהגת כמו טיפוס של יזם ולפעמים יזם לא צפוי, אין לנו ברירה אלא לעשות רוטציה בין היזם והשמרן בתפקיד המנהל של החיים שלנו.
כשאנחנו רוצים "ללמוד לחשוב" בהתאם למציאות, הגישה שלנו צריכה להתחיל לאט לאט להשתנות לחשיבה של יזם, כשהשמרן כמובן נותן את האינפוטים שלו, אבל לא מחזיק בשרביט הניהול.
אנחנו צריכים "לאפשר" ליזם שלנו לעשות את הבירורים הפנימיים מה נכון לנו, כי הוא לא יפחד לשמוע תשובות שהמשמעות שלהן זה לעשות שינויים להעיז, להתקדם וכו.
אנחנו עושים את התהליך הזה בכל מקרה, פשוט כי המציאות מאלצת אותנו, אבל המטרה היא, שנעשה אותו באופן מודע, מנוהל ונעים ולא כאילוץ שנופל עלינו.